<h1>מנורת המאור נר שלישי סימן ק"ז</h1>
<h2>דף יב.</h2>
ואמרינן בפרק קמא דברכות ואמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב: המתפלל כשהוא כורע, כורע בברוך וכשהוא זוקף, זוקף בשם. אמר שמואל: מאי טעמא דרב, דכתיב: ה' זוקף כפופים (תהלים קמו, ח) וכו'. רב ששת כי הוה כרע, כרע כחיזרא וכי הוה זקיף, זקיף כחויא.
<h2>דף כח:</h2>
ואמרינן בפרק תפלת השחר: אמר רבי תנחום אמר רבי יהושע בן לוי כל המתפלל יכריע עצמו עד שיתפקקו כל החוליות שבשדרה. ועולא אמר עד שיראה איסר כנגד לבו. רבי חנינא אמר כיון שנענע בראשו שוב אינו צריך. רבא אמר והוא דמצער נפשיה ומתחזי כמאן דכרע.
<h2>דף לב.</h2>
אל יעשה אדם תפלתו קבע, כאדם שהוא מחויב להוליך משאו ממקום למקום ועושה כל יכלתו לפרקו מהרה מעל צוארו, אלא כעבד המתחנן לפני מלכו ומבקש ממנו צרכו, אולי ישמע תפלתו וימלא את שאלתו ויעשה בחסדו בקשתו. ועל כן שנו רבותינו במסכת אבות (ב, יג), אל תעש תפלתך קבע אלא תחנונים לפני המקום. ועל כלם ישים הכונה ב"אבות", שהיא עקר השבח והיא רמוזה בפסוק: ואעשך לגוי גדול (בראשית יב, ב), כדגרסינן בפרק ערבי פסחים (פסחים קיז, ב), אמר ריש לקיש 'ואעשך לגוי גדול', זה שאומרים 'אלהי אברהם'; 'ואברכך' (שם), זה שאומרים 'אלהי יצחק'; 'ואגדלה שמך' (שם), זה שאומרים 'אלהי יעקב'. יכול יהו חותמין בכולן, תלמוד לומר 'והיה ברכה' (שם), בך חותמין ואין חותמין בכלן. ולפי שהשלש הראשונות הן שבח, קודמות לאמצעיות שהן תפלה, כדגרסינן בפרק קמא דעבודה זרה (ז, ב), דרש רבי שמלאי לעולם יסדיר אדם שבחו של הקדוש ברוך הוא ואחר כך יתפלל, מנלן, ממשה.
<h2>דף לג:</h2>
ומצינו במדרש, מנין שאומרים 'הגדול הגבור והנורא', שנאמר: האל הגדול הגבור והנורא שומר הברית וגו' (נחמיה ט, לב). ומנין שמזכירין שלשה אבות, שנאמר זכר לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך וגו' (שמות לב, יג). וכן הוא אומר באליהו: ה' אלהי אברהם יצחק וישראל (מלכים-א יח, לו). מנין שחתימת ברכה ראשונה 'מגן אברהם', שנאמר: אל תירא אברם אנכי מגן לך (בראשית טו, א). ומנין שתחית המתים קרויה תפלה, דכתיב באליהו: ויקרא אל ה' ויאמר ה' אלהי הגם על האלמנה אשר אני מתגורר עמה הרעות להמית את בנה. ויתמדד על הילד שלש פעמים ויקרא אל ה' ויאמר ה' אלהי תשב נא נפש הילד הזה על קרבו. וישמע ה' בקול אליהו ותשב נפש הילד על קרבו ויחי (מלכים-א יז, כ—כב). וכן הוא אומר באלישע: ויבא ויסגר הדלת בעד שניהם ויתפלל אל ה' (מלכים-ב ד, לג). ומנין שהקדושה נקראת תפלה, שנאמר: את ה' צבאות אתו תקדישו והוא מוראכם והוא מעריצכם (ישעיה ח, יג). מנין שצריכין להיות שלש ברכות הראשונות שבחו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר: 'אשירה לה' כי גאה גאה' וגו' 'עזי וזמרת יה' וגו' 'ה' איש מלחמה' וגו' (שמות טו, א-ג). ואחר כך צרכיו, שנאמר: מרכבת פרעה וגו' (שם שם, ד). ומנין ששאלת הדעת קרויה תפלה, דכתיב 'אדין דניאל לביתיה אזל ולחנניה מישאל ועזריה חברוהי מלתא הודע' (דניאל ב, יז). וכתיב 'ורחמין למבעא מן קדם אלה שמיא' וגו' (שם שם, יח). וכתיב 'לך אלה אבהתי מהודא ומשבח אנה די הודעתני די בעינא מנך' (שם שם, כג). ומנין ששאלת התשובה קרויה תפלה, דכתיב 'ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תחנתו וישיבהו ירושלם למלכותו' (דברי הימים-ב לג, יג). וכתיב 'קחו עמכם דברים ושובו אל-ה" וגו' (הושע יד, ג). ומנין ששאלת הסליחה קרויה תפלה, דכתיב 'סלח נא לעון העם הזה כגדל חסדך' (במדבר יד, יט). ואין 'נא' אלא לשון תפלה, שנאמר 'ואתחנן אל ה" וגו' 'אעברה נא' וגו' (דברים ג, כג—כה). ומנין ששאלת הגאולה וההצלה קרויה תפלה, שנאמר 'כה אמר ה' בעת רצון עניתיך' (ישעיה מט, ח), רוצה לומר, בעת התפלה, כמו דאת אמר 'ואני תפלתי לך ה' עת רצון' (תהלים סט, יד). וכתיב בתריה 'לאמר לאסורים צאו' (ישעיה מט, ט), שהיא הגאלה. ומנין ששאלת הרפואה נקראת תפלה, דכתיב 'ויתפלל אברהם אל האלהים וירפא אלהים' וגו' (בראשית כ, יז). ומנין ששאלת ברכת השנים קרויה תפלה, שנאמר 'ויעלה אחאב לאכל ולשתות ואליהו עלה אל ראש הכרמל ויגהר ארצה' וגו' (מלכים-א יח, מב). פרוש 'ויגהר', התנפל בפשוט ידים ורגלים. ומנין ששואלין הגשמים בעונתן, שנאמר: שאלו מה' מטר בעת מלקוש (זכריה י, א). ומנין ששואלין להעביר כל מיני פרענות, שנאמר 'רעב כי יהיה בארץ, דבר כי יהיה שדפון ירקון ארבה חסיל כי יהיה, כי יצר לו איבו בארץ שעריו, כל נגע כל מחלה. כל תפלה כל תחנה אשר תהיה לכל האדם לכל עמך ישראל, אשר ידעון איש נגע לבבו ופרש כפיו אל הבית הזה. ואתה תשמע השמים מכון שבתך' וגו' (מלכים-א ח, לז—לט). ומנין ששאלת קבוץ גליות קרויה תפלה, שנאמר 'תעו במדבר בישימון דרך' וגו' 'וידריכם בדרך ישרה' וגו' 'ויצעקו אל ה" (תהלים קז, ד—ז). ונקראו הגליות תועים, שנאמר 'צאן אבדות היו עמי' וגו' (ירמיה נ, ו). ונקראו אסורים, שנאמר 'לאמר לאסורים צאו' (ישעיה מט, ט). מנין ששאלת המשפט קרויה תפלה, שכן אמר שלמה בתפלתו 'אשר יחטא איש לרעהו' וגו' 'ואתה תשמע השמים ועשית ושפטת את-עבדיך' (מלכים-א ח, לא—לב). ומנין ששאלת הכנעת זדים קרויה תפלה, שנאמר 'אולי ישמע ה' אלהיך את כל דברי רבשקה אשר שלחו מלך אשור אדניו לחרף אלהים חי והוכיח בדברים אשר שמע ה' אלהיך ונשאת תפלה בעד השארית הנמצאה' (מלכים-ב יט, ד). מנין שהבטחת הצדיקים קרויה תפלה, שנאמר 'ותפלת צדיקים ישמע' (משלי טו, כט). מנין שכוללין עמם את גרי הצדק, שכן שלמה אמר בתפלתו 'וגם אל הנכרי אשר לא מעמך ישראל הוא ובא מארץ רחוקה למען שמך. כי ישמעון את שמך הגדול ואת ידך החזקה וזרעך הנטויה ובא והתפלל אל הבית הזה. אתה תשמע השמים מכון שבתך' (מלכים-א ח, מא—מג). ומנין ששאלת בנין ירושלים קרויה תפלה, שכן דניאל אמר בתפלתו 'והאר פניך על מקדשך השמם' (דניאל ט, יז). אף לראותה קרויה תפלה, שנאמר 'ואתחנן אל ה" וגו' 'ה' אלהים' וגו' 'אעברה נא' וגו' (דברים ג, כג—כה). מנין ששאלת ביאת המשיח קרויה תפלה, שכן אמרה חנה בתפלתה 'ויתן עז למלכו וירם קרן משיחו' (שמואל-א ב, י). ומנין ששואלין לשמוע תפלתן ולעשות בקשתן, שנאמר 'שמעה תפלתי ה' ושועתי האזינה אל דמעתי' וגו' (תהלים לט, יג). ומנין ששאלת העבודה קרויה תפלה, שנאמר 'ויבן דוד מזבח לה' ויעל עולות ושלמים ויעתר ה' לארץ' וגו' (שמואל-ב כד, כה). ומנין שההודאה על הטובה נקראת תפלה, שנאמר 'כי אתה ה' צבאות אלהי ישראל גליתה את אזן עבדך לאמר בית אבנה לך על כן מצא עבדך את לבו להתפלל אליך את התפלה הזאת. ועתה ה' אלהים אתה הוא האלהים ודבריך יהיו אמת ותדבר אל עבדך את הטובה הזאת' (שם ז, כז—כח). ומנין ששאלת ברכה נקראת תפלה, שנאמר 'ועתה הואל וברך את בית עבדך להיות לעולם לפניך כי אתה ה' אלהים דברת ומברכתך יברך בית עבדך לעולם' (שם שם, כט). וברכתו של הקדוש ברוך הוא קרויה שלום, שנאמר 'ה' עז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום' (תהלים כט, יא). הא למדת איך ברכות שמונה עשרה נקראות תפלה.
<h2>דף לד.</h2>
ולא ישאל אדם צרכיו אלא באמצעיות, כדגרסינן פרק אין עומדין. אמר רב יהודה לא ישאל אדם צרכיו, לא בשלש ראשונות ולא בשלש אחרונות, אלא באמצעיות. אמר רבי חנינא ראשונות למה הוא דומה, לעבד שמסדר שבח לפני רבו. אמצעיות למה הוא דומה, לעבד שמבקש פרס מרבו. אחרונות למה הוא דומה, לעבד שנוטל פרס מרבו והולך לו. וגרסינן נמי בפרק קמא דעבודה זרה (ז, ב), תניא, רבי אליעזר אומר לעולם ישאל אדם צרכיו ואחר כך יתפלל, שנאמר תפלה לעני כי יעטף ולפני ה' ישפך שיחו (תהלים קב, א). ואין שיחה אלא תפלה, שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה (בראשית כד, סג). רבי יהושע אומר יתפלל ואחר כך ישאל צרכיו, שנאמר אשפך לפניו שיחי צרתי לפניו אגיד (תהלים קמב, ג). וחכמים אומרים לא כדברי זה ולא כדברי זה, אלא ישאל אדם צרכיו ב'שומע תפלה'. אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב, אף על פי שאמרו שואל אדם צרכיו ב'שומע תפלה', אם בא לומר בסוף כל ברכה וברכה מעין כל ברכה וברכה אומר. אמר רב חייא בר אשי, אף על פי שאמרו שואל אדם צרכיו, ב'שומע תפלה', אם יש לו חולה בתוך ביתו אומרה בברכת חולים ואם צריך לפרנסה אומרה בברכת השנים. אמר רבי יהושע בן לוי, אף על פי שאמרו שואל אדם צרכיו ב'שומע תפלה', אם בא לומר אחר תפלתו אפלו כסדר יום הכפורים, אומר.
והכריעות לכל אדם הן חמש עם האחרונה, כדגרסינן בפרק אין עומדין, תנו רבנן אלו ברכות שאדם שוחה בהן באבות תחלה וסוף, בהודאה תחלה וסוף, ואם בא לשחות בסוף כל ברכה וברכה מלמדין אותו שלא ישחה.
